הקומפוזיציה נפרשת על פני מפגש עצום של שמיים ומים, שבו צעיפים עדינים של כחול, לבנדר וזהב מתמוססים זה בזה. הנוף נראה תלוי בין כדור הארץ לגן עדן, מזמין את הצופים לרגע של שקט והרהורים. סימנים חולפים ומחוות עדינות מחייה את פני השטח, מרמזים על המקצבים והאנרגיות הבלתי נראים הזורמים ברחבי העולם הטבעי.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט הייחודי שלו, בסטקר לוכד לא את המראה של מקום מסוים, אלא את החוויה הרגשית של עמידה מול הבריאה וזיהוי יופיה. אור בוקע מתוך הציור עצמו, מאיר את האופק והופך את הנוף למדיטציה על יראה, הכרת תודה ומודעות רוחנית.

השלווה של החיבור משקפת את רוח המזמור, החוגגת את נפלאות הבריאה ואת הנוכחות האלוהית המתגלה דרך עולם הטבע. הציור מעודד את הצופים לעצור, להרהר ולחוות תחושת חיבור למשהו גדול מהם.

עשירה באווירה וברגש עדין, ברכי נפשי היא גם נוף וגם תפילה. באמצעות צבע, אור וחלל, באסטקר יוצר ביטוי ויזואלי של פליאה והודיה, ומזמין את הצופה להצטרף לשירת ההלל הנצחית שהיווה השראה למילותיו של בעל התהילים.