בסטקר פועל בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, מזכיר את חוויית הגשם ולא את המראה המילולי שלו. שכבות של כחולים זוהרים משתפכים על פני הבד, בעוד שמעברים אנכיים של צבע מרמזים על מים יורדים ברחובות העיר. השתקפויות, תנועה ואור מתמזגים לקומפוזיציה שמרגישה גם אנרגטית וגם מהורהרת.

הציור עשיר בתחושת האווירה. צעיפים של צבע ממיסים צורות ארכיטקטוניות לזיכרון ורושם, בעוד קווים ומחוות עדינים מחייה את פני השטח כמו טיפות גשם הנישאות על ידי הרוח. העיר עצמה נותרה גלויה רק חלקית, ומתגלה דרך הגשם כמקום שהשתנה בעקבות הגעתו של הטבע.

במשך דורות, לגשמים הראשונים של השנה יש משמעות מיוחדת בירושלים, המציינים עונה של התחדשות וברכה. באסטקר לוכד את התחושה הזו באמצעות צבע וקצב, ויוצר יצירה שמדברת לא רק על מזג אוויר, אלא על תקווה, ציפייה וכוח החיים של המים.

הגשם הראשון בירושלים מזמין את הצופים לחוות את היופי של עיר שטופת גשם ואור. באמצעות תנועה, השתקפות וצבע אקספרסיבי, הציור הופך למדיטציה על התחדשות, הכרת תודה והיחסים המתמשכים בין הטבע לעיר הקודש.