במרכז הקומפוזיציה יוצאת צורה מונומנטלית משכבות של צבע ואור, המרמזת על המנורה ועל הזוהר הרוחני של בית המקדש עצמו. דמויות מסביב מתאספות בעדות ובחגיגה, נוכחותן מזכירה את אינספור המתפללים שעלו לירושלים כדי להשתתף ברגעים בעלי משמעות לאומית ורוחנית.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו, בסטקר בונה את הציור באמצעות צבע תוסס, מחוות אנרגטית וקווים מדורגים המחייה את פני השטח כולו. נראה שאור יורד מלמעלה, וממלא את הקומפוזיציה בתנועה וחיוניות. כחולים, ירוקים, אדומים וזהובים עשירים יוצרים תחושה של פאר תוך העברת העוצמה הרגשית של התכנסות קדושה.

הציור עוסק פחות בשחזור היסטורי מאשר בחוויה רוחנית. בית המקדש הופך לסמל לחיבור בין שמים וארץ, בעוד הדמויות הנאספות מייצגות קהילה מאוחדת באמונה, הכרת תודה ומסירות. באמצעות צבע, קצב ואווירה, באסטקר מזמין את הצופים לחוות את תחושת היראה והחגיגה הקשורה בחנוכת בית המקדש.

עשיר בסמליות ואנרגיה רוחנית, חנוכה הבית הופך רגע מכונן בהיסטוריה היהודית למדיטציה חזותית עכשווית על קדושה, קהילה והקשר המתמשך בין העם היהודי למסורות הקדושות שלו.