רצועות אנכיות של צבע זוהר עולות דרך הקומפוזיציה כמו עמודי אור, ויוצרות תחושה עוצמתית של גובה ויראת כבוד. דמויות מתקבצות למטה, צורותיהן עולות משכבות צבע אקספרסיביות כמתפללים המאוחדים בהתבוננות, בתפילה ובמטרה משותפת. למרות שהם מפושטים ומופשטים, נוכחותם מעגנת את היצירה בחוויה האנושית ומזמינה את הצופים לדמיין את עצמם בתוך הסצנה.

בסטקר, שעובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, הופך את בית הכנסת ליותר מאשר תפאורה אדריכלית. החלל הופך לכלי של אנרגיה רוחנית, שבו נראה שהקולות, התפילות והמסורות מהדהדות דרך שכבות הצבע והמחווה. אדומים, זהבים, כחולים ולבנים עשירים יוצרים משחק גומלין דינמי של חום ואור, המצביעים הן על האינטימיות של פולחן קהילתי והן על ההוד של המרחב הקדוש.

הציור משקף את אחד מתפקידיו המתמשכים של בית הכנסת לאורך ההיסטוריה היהודית: מקום לא רק של תפילה, אלא גם של למידה, התכנסות וחיבור. הדמויות שלהלן מופיעות כחלק ממסורת חיה, המקושרת לאינספור דורות שהתכנסו יחד בחיפוש אחר משמעות, נחמה וחיבור רוחני.

עשיר בצבע, תנועה ואווירה, בבית הכנסת מזמין את הצופים לחוות את היופי והתהודה הרגשית של חיי הקהילה היהודית. באמצעות הפשטה ומחווה אקספרסיבית, בסטקר לוכד לא את המראה של בית כנסת, אלא את התחושה של להיות בתוך אחד.