הקומפוזיציה מתנשאת אנכית כמו העיר עצמה, בנויה משכבות של צורות זוהרות המצביעות על אבן עתיקה, רחובות מתפתלים, מרחבים קדושים ודורות של חוויה אנושית. במרכזו, צורה דמוית קשת יוצאת מתוך הרשת הצפופה של צבע ומחוות, מזכירה את השערים, החצרות והמעברים המגדירים את אופייה הנצחי של ירושלים.

בסטקר, שעובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו, הופך את העיר לנוף רגשי. זהב עשיר, גווני אדמה חמים, אדומים, כחולים ולבנים מרהיבים מתערבבים על פני הבד, ויוצרים תחושה של תנועה וחיוניות. פני השטח נראים חיים עם זיכרון, כאילו מאות שנים של תפילה, חגיגה, עלייה לרגל וחיי יומיום נקלטו במרקם העיר עצמו.

דמויות עולות לאורך החיבור, המצביעות על אינספור הפרטים שהסתובבו ברחובות ירושלים לאורך הדורות. הנוכחות שלהם מזכירה לצופים שירושלים היא יותר מאוסף של מבנים ומונומנטים; זוהי עיר חיה המעוצבת על ידי התקוות, החלומות והשאיפות הרוחניות של אלה שקוראים לה בית ושל אלה שמטיילים בה מרחבי העולם.

ירושלים עשירה בצבע, במרקם ובסמליות, משקפת את הקשר העמוק של בסטקר לעיר ואת משמעותה המתמשכת בהיסטוריה ובמסורת היהודית. באמצעות הפשטה ומחווה אקספרסיבית, האמן מזמין את הצופים לחוות את ירושלים לא רק כמקום, אלא כמקור השראה, זיכרון וכמיהה רוחנית.