הקומפוזיציה בנויה על רשת עשירה של צבעים, מחוות וצורות מרובדות המצביעות על שער עתיק העולה מהמרקם של העיר עצמה. קשתות מתנשאות דרך הציור כמו שערים של אור וזיכרון, בעוד אינספור סימנים, טפטופים ושברי צבע יוצרים תחושה של היסטוריה מצטברת. פני השטח נראים חיים בתנועה, כאילו דורות של צעדים, תפילות וקולות הותירו את חותמם על האבנים.

בסטקר הופך את ירושלים לנוף רגשי ולא למקום גיאוגרפי, בסגנונו האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו. דמויות מתאספות מתחת לצורות הקשתות, נוכחותן מרמזת על עולי רגל, מתפללים, תושבים ומבקרים שעברו בשערי העיר לאורך מאות השנים. למרות שהם קטנים בקנה מידה, הם מספקים חיבור אנושי לנרטיב ההיסטורי והרוחני העצום המגולם בתוך היצירה.

שכבות של כחול, זהב, לבן וגווני אדמה יוצרות אווירה זוהרת העוברת בין מבנה להפשטה. השער עצמו נראה מוצק ואטומי כאחד, ומשקף את מקומה הייחודי של ירושלים כעיר שורשית בהיסטוריה אך חיה עם משמעות רוחנית. הציור מזמין את הצופים לחוות את ירושלים לא רק כיעד, אלא כמסע של זיכרון, זהות וגילוי.

שער ירושלים עשיר במרקם, תנועה וסמליות, משקף את החקירה המתמשכת של בסטקר את ירושלים כמקור השראה וחיבור רוחני. העבודה הופכת למדיטציה על כניסה למרחב הקדוש, חציית ספים וגילוי רבדי ההיסטוריה והמשמעות שממשיכים להגדיר את עיר הקודש.