הקומפוזיציה מתפרשת כשטיח דינמי של גווני אדמה, לבנים זוהרים, ירוקים ואוקרות חמות. קווים סוחפים וסימנים אקספרסיביים מחייה את הנוף, מרמזים על שבילים, צמחייה, טרסות אבן, והמקצבים המשתנים ללא הרף של הטבע. הגבעות עצמן צצות ומתמוססות דרך שכבות של צבע, ויוצרות תחושת עומק ותנועה שמושכת את הצופה אל הסצנה.

דמויות מופיעות בכל הקומפוזיציה, נוכחותן שזורה בנוף ולא מופרדת ממנו. נראה שהם נעים בגבעות כצליינים, נוסעים ומחפשים, ומשקפים את מערכת היחסים המתמשכת בין תושבי ירושלים לארץ שעיצבה את ההיסטוריה והזהות שלהם במשך דורות.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו, באסטקר הופך את הנוף לחוויה רגשית ורוחנית. הציור חי עם מחוות וספונטניות, אך מתחת לאנרגיה שלו מסתתר חיבור עמוק למקום. הגבעות הופכות ליותר מתפאורה גיאוגרפית; הם הופכים למאגר של זיכרון, אמונה וחוויה אנושית.

הרי ירושלים עשירים באווירה ובתנועה, חוגגים את הנוף הנצחי שנתן השראה לנביאים, עולי רגל ואמנים לאורך מאות השנים. באמצעות צבע אקספרסיבי ועבודת מכחול קצבית, באסטקר מזמין את הצופים לחוות את היופי, החיוניות והעומק הרוחני של הגבעות החובקות את עיר הקודש.