מגדל דוד מתנשא מעל לנוף של עצים וגגות, מגיח בשקט למרחוק, צלליתו הייחודית משמשת כמוקד הקומפוזיציה. במקום להדגיש את המונומנטליות, באסטקר משלבת את המבנה ההיסטורי בנוף שמסביב, ומציגה אותו כנוכחות טבעית ומתמשכת בתוך המרקם של ירושלים.

הציור מאופיין בצבע רענן וזוהר וטיפול ספונטני בצבע. ירוקים רכים, כחולים וגווני אדמה יוצרים אווירה של שלווה, בעוד שעבודת מכחול רופפת מעבירה את האור והחיוניות המשתנים של הנוף. ניכרת השפעת ההתבוננות הישירה, אשר לוכדת לא רק את מראה הסצנה אלא גם את תגובתו האישית של האמן אליה.

כאחד מהאתרים ההיסטוריים החשובים ביותר של ירושלים, מגדל דוד היה עד לשינויים של מאות שנים ומשמש כסמל להמשכיות המדהימה של העיר. בציור זה, לעומת זאת, מתייחסים להיסטוריה באינטימיות שקטה ולא בהוד. ציון הדרך נראה כמעט חבוי בין העצים, מזמין את הצופים לגלות אותו בהדרגה ולחוות את נוכחותו כחלק מהנוף החי.

עשירה באווירה וביופי מאופק, מגדל דוד מציעה הצצה לשלב חשוב בהתפתחותו האמנותית של בסטקר. העבודה מבשרת נושאים שימשיכו לאורך הקריירה שלו - ירושלים, זיכרון, נוף וחיבור רוחני - תוך שמירה על הרעננות והמיידיות של אמן החוקר את שפתו החזותית. עבודתו של בסטקר מתוארת לעתים קרובות כאקספרסיוניסטית ומונעת רגשית, כאשר צבע ומחוות משמשים כלי לחוויה ולזיכרון.