הקומפוזיציה נשלטת על ידי הנוכחות המונומנטלית של הכותל, המוצגת באמצעות שטיח של צורות דמוי אבן שכבות הממלאות חלק גדול מהבד. במקום לתאר את החומה בצורה מילולית, באסטקר הופך אותה למשטח חי חדור זיכרון, תפילה והיסטוריה מקודשת. נראה שהאבנים סופגות ומשקפות את האנרגיה הרוחנית של הנאספים למטה, ויוצרות דיאלוג בין המתפללים והסמל המתמשך של המשכיות יהודית.

בבסיס הקומפוזיציה, קהילה תוססת מתגלה דרך שכבות אקספרסיביות של צבע ומחוות. דמויות בודדות משתלבות בנוכחות קולקטיבית, המשקפת את האופי הקהילתי של תפילת ראש השנה. בסמוך למרכז ההתכנסות, מתפללים קולים בשופר, שקריאתו העתיקה מהדהדת בהיסטוריה היהודית כזימון לתשובה, התחדשות ושיבה. הקהילה מופיעה מאוחדת במסירות, המגלמת את נושאי התקווה והשינוי הרוחני המגדירים את הימים הנוראים.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, באסטקר משתמש במרקם, קצב וצבע כדי לעורר רגש ולא תיאור. גווני האדמה החמים של הקיר מנוגדים לתנועה התוססת של הדמויות למטה, ויוצרים תחושה של קביעות וחיוניות אנושית כאחד. סימני הבעה ומשטחי שכבות מרמזים על אינספור התפילות שעלו מהמקום הקדוש הזה לאורך הדורות.

עשיר בהדהוד רוחני, ראש השנה בכותל חוגג את הקשר המתמשך בין העם היהודי, ירושלים, ומחזור הזמן הקדוש. באמצעות הפשטה וצורה אקספרסיבית, באסטקר מזמין את הצופים לחוות את הכותל לא רק כאתר היסטורי, אלא כמרכז חי של תפילה, הרהור והתחדשות שבו עבר, הווה ועתיד מתלכדים.