קשתות גורפות שולטות בקומפוזיציה, יוצרות רושם של קירות עצומים של מים העולים ומתעקלים מעל הראש. המחוות העוצמתיות הללו מעוררות את הים כשהוא נפתח בפני בני ישראל, ויוצרות מעבר במה שרגעים קודם לכן נראה כמכשול בלתי עביר. התנועה הדינמית של הצבע מעבירה גם את כוח הטבע וגם את הכוח המופלא שמחזיק אותו בהשעיה.

במרכז הקומפוזיציה, דמויות צצות בתוך החלל שנוצר על ידי המים הנפלטים. הצורות שלהם נראות מאוחדות במסע משותף, מתקדמים דרך אי ודאות לעבר חופש. בסטקר נמנע בכוונה מציור דיוקנאות בודדים, ומאפשר לדמויות לייצג לא רק את בני ישראל של יציאת מצרים, אלא את כל מי שעושה מסעות קשים הנשענים על ידי אמונה ותקווה.

בסטקר, שעובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו, מאזן נרטיב ורגש באמצעות עבודת מכחול אנרגטית, טקסטורות שכבות ותנועה סוחפת. הקומפוזיציה בעלת חוש קצב יוצא דופן, כאילו הים עצמו חי ומגיב לפקודה גבוהה יותר. האינטראקציה בין תנועה לאור הופכת את הנס לחוויה רוחנית ולא לאירוע היסטורי גרידא.

הציור מציע גם משמעות סמלית עמוקה יותר. הים הקצוץ הופך למטאפורה למכשולים שהתגברו עליהם, לרגעים שבהם מופיע שביל שבו אף אחד לא נראה אפשרי. המסע במים מייצג אומץ, אמון, ונכונות להתקדם למרות חוסר הוודאות.

עשיר בתנועה, אנרגיה ותהודה רוחנית, פיצול הים משקף את הנושאים המתמשכים של גאולה והשגחה אלוהית. באמצעות הפשטה אקספרסיבית ומחווה מונומנטלית, באסטקר מזמין את הצופים לחוות את יציאת מצרים לא רק כאירוע מקראי, אלא כסיפור נצחי של תקווה, טרנספורמציה ואמונה.