הקומפוזיציה מציגה מעבר ירושלמי צר ממוסגר בקשתות מונומנטליות וקירות אבן. דמויות אנושיות נעות בחלל, נוכחותן מחייה את הרחובות העתיקים ומזכירה לצופים שירושלים אינה רק אתר היסטורי אלא עיר חיה המעוצבת על ידי אינספור מסעות בודדים. הארכיטקטורה מתנשאת סביבם, ויוצרת תחושה עוצמתית של סגירה ובו זמנית מושכת את העין לעבר יעדים בלתי נראים מעבר לסצנה הנראית לעין.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו, באסטקר הופך את ארכיטקטורת האבן של העיר לסידור דינמי של צורות, מרקמים ומחוות רבדים. השערים ניתנים לזיהוי, אך הם מופיעים באמצעות הפשטה ציורית ולא תיאור מדויק. גישה זו מאפשרת ליצירה לשדר לא רק את המראה של רחובות ירושלים אלא גם את האווירה הרגשית והרוחנית שלהם.

לאורך ההיסטוריה היהודית, לשערי ירושלים היו משמעות סמלית עמוקה. הם היו עדים לעולי רגל שהגיעו לפסטיבלים, סוחרים שנכנסו לעיר, תלמידי חכמים וחכמים שעברו ברחובותיה ודורות של מתפללים העושים את דרכם לעבר מקומות קדושים. השערים הופכים לסמלים של מפגש, מעבר וחיבור בין העיר הארצית לשאיפותיה הרוחניות.

ההרכב האנכי משפר את תחושת המעבר הזו. צורות ארכיטקטוניות מתנשאות מנחות את הצופה כלפי מעלה ופנימה, ויוצרות חוויה שמרגישה גם פיזית וגם מהורהרת. הצופה מוזמן לא רק להתבונן בסצנה אלא להיכנס אליה, ולהיות משתתף בחייה המתמשכים של העיר.

עשיר באווירה, בהיסטוריה ובתהודה רוחנית, שערי ירושלים משקף את מעורבותו של בסטקר לכל החיים בעיר הקודש. באמצעות צורה אקספרסיבית וסמליות מרובדת, האמן לוכד את ירושלים לא רק כמקום, אלא כיעד של זיכרון, אמונה וחזרה מתמדת.