במרכז החיבור עומדת החופה, מוארת כמו מגדלור של אור. צורתו האדריכלית מתנשאת מעל ההתכנסות שמתחת, ויוצרת נקודת מוקד שמושכת את העין פנימה. יותר מחופה לחתונה, החופה הופכת לשער סמלי, המייצג את המעבר משלב אחד בחיים ויצירת בית יהודי חדש.

מסביב לחופה מתאספות דמויות בחגיגה. באסטקר אינו מתמקד בפורטרטים בודדים; במקום זאת, המשתתפים הופכים לחלק מחוויה קולקטיבית. בני משפחה, חברים וחברי הקהילה מתמזגים לשטיח תוסס של צבע ותנועה, המשקף את האופי הקהילתי של החיים והחגיגה היהודית.

הציור עשיר בצבע זוהר. זהב חם, ענברים זוהרים, תפוזים תוססים, כחולים עמוקים, סיגליות ולבנים רכים יוצרים אווירה של שמחה וחגיגיות. נראה שהאור קורן החוצה ממרכז החיבור, מה שמרמז הן על הארה פיזית והן על ברכה רוחנית. המשחק בין גוונים חמים לקרירים יוצר קצב ויזואלי שממריץ את כל פני השטח.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט הייחודי שלו, באסטקר מאזן בין מבנה לספונטניות. אלמנטים אדריכליים עולים לאורך הקומפוזיציה, המעוררים את מבני האבן, הרחובות הצרים וההיסטוריה המרובדת של ירושלים. במקביל, קווים אנרגטיים, טפטופים ומחוות ציוריות יוצרים תחושה של תנועה וחגיגה, כאילו מוזיקה, ריקודים וקולות אנושיים שזורים במארג הציור עצמו.

ירושלים ממלאת תפקיד סמלי עמוק ביצירה. במשך דורות, חתונות יהודיות מסתיימות במילים "אם אשכחך ירושלים", הקושרות בין האושר האישי לזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי ולקשר הנצחי שלו לעיר הקודש. בציור זה, החתונה לא רק מתקיימת בירושלים - היא בלתי נפרדת מהנוכחות הרוחנית של ירושלים.

החיבור משקף גם את העניין החוזר של האמן בכינוס קדוש. כמו רבים מציוריו המתארים תפילה, עלייה לרגל וחגיגה קהילתית, היצירה מציגה אנשים המאוחדים על ידי מטרה רוחנית משותפת. החתונה הופכת לביטוי של המשכיות, המקשרת בין דורות עבר, הווה ועתיד.

עשירה בצבע, בתנועה ובסמליות, חתונה בירושלים לוכדת את שמחת החתונה תוך כדי כך שהיא מעלה אותה למדיטציה רחבה יותר על אמונה, קהילה ושייכות. באמצעות צבע זוהר ומחווה אקספרסיבית, באסטקר מציג את הנישואים לא רק כאירוע אישי, אלא כרגע קדוש השזור בסיפור המתמשך של ירושלים והעם היהודי.