ההרכב מדהים בפשטותו. אופק מרוחק מחלק בעדינות את הבד, ויוצר דיאלוג עדין בין ים לשמים. המרחב הפתוח העצום מעודד את הצופה להאט, ומאפשר לעין לשוטט על פני השטח הנרחבים של הציור ולספוג את אווירת השלווה שלו.

צבע משמש ככלי הביטוי העיקרי. שכבות של טורקיז זוהר, אקוומרין וגרעיני רך נסחפות על פני החלק העליון של הבד, בעוד שמעברים עמוקים יותר של קובלט, אינדיגו וכחול חצות מעגנים את החצי התחתון. ביניהם מסתתר קו אופק עדין מואר על ידי מבטאים זעירים של זהב ולבן המנצנצים כמו השתקפויות רחוקות על פני המים.

הטיפול של Basteker בצבע מאופק להפליא. שכבות דקות, זיגוגים שקופים ומעברים מרוככים יוצרים תחושת עומק שנראית מעבר לגבולות הפיזיים של הבד. הים נראה רגוע אך חי, פני השטח שלו מונפשים בעדינות על ידי זרמים משתנים של צבע ואור. סימנים אנכיים קטנים לאורך האופק עשויים לרמז על סירות רחוקות, השתקפויות או נקודות אור, אם כי הם נותרים מעורפלים בכוונה.

בניגוד לרבים מהיצירות הירושלמיות והמקראיות הנמרצות יותר של האמן, יצירה זו חובקת שתיקה. היעדר מחווה דרמטית מאפשר לאווירת הציור להופיע בהדרגה. הצופה לא נתקל במיקום ספציפי אלא במצב תודעתי - רגע מושעה בין התבוננות להתבוננות.

הפלטה הכחולה הרחבה נושאת אסוציאציות סמליות עשירות. כחול תפס מזמן מקום מיוחד במסורת החזותית והרוחנית היהודית, ומזכיר גם את השמים שמעל וגם את המים שמתחת. כאן, האינטראקציה האינסופית של שמיים וים מעוררת נושאים של התעלות, מסתורין והממדים האינסופיים של הבריאה.

באמצעות איפוק ורגישות יוצאי דופן, Basteker הופך אופק פשוט למדיטציה עמוקה על אור, מרחב ונוכחות. הציור מזמין את הצופים לחוות את הרוגע שמתגלה כאשר אדם עומד מול הים והופך מודע למשהו גדול ממנו בהרבה.