המילה העברית שירה פירושה "שיר," מה שמציע שהציור עוסק לא רק במה שנראה, אלא במה שמורגש. המסורת היהודית מדברת לעתים קרובות על הבריאה עצמה המשבחת את בוראתה. כאן, פרחי הבר והעשבים הופכים למשתתפים באותו מקהלה אילמת, כל אחד תורם את הקול שלו להרמוניה של הנוף.

כהן זאדה מתמקד בכוונה בחלקת טבע צנועה ולא בפנורמה סוחפת. פריחה זעירה מופיעה בין עשבים גבוהים וגבעולי תבואה מבשילים, וחושפת את העושר הקיים אפילו בפינה הקטנה ביותר של השדה. ההתבוננות המדוקדקת שלה מעודדת את הצופים להאט את הקצב ולגלות יופי שאחרת עלול לחלוף מבלי משים.

המשחק בין דגן מתורבת לפרחי בר לא מאולף יוצר איזון שקט בין סדר וספונטניות. שניהם פורחים יחד, ומזכירים לנו שהיצירה מועשרת על ידי גיוון ולא אחידות. אור רך מאחד בעדינות את הקומפוזיציה, ומאפשר לכל צמח לתרום לקצב הכללי מבלי להתחרות על תשומת הלב.

כמו בכל עבודתו של כהן זאדה, הציור נמנע מלכפות סמליות משוכללת על עולם הטבע. במקום זאת, משמעות מתעוררת דרך ראייה קשובה. האמן סומך על כך שהיצירה עצמה מחזיקה ברהיטות שקטה המסוגלת לדבר ישירות אל לבו של הצופה.

שירה בסופו של דבר חוגגת את השיר שמקיף אותנו כל יום. זה מזכיר לנו שיופי אינו מוגבל למקומות יוצאי דופן או לרגעים דרמטיים. המוזיקה השקטה של ​​היצירה תמיד נוכחת, מחכה לאלה שעוצרים מספיק זמן כדי לראות - ולהקשיב.