הביטוי "סימן לנצח" מתייחס לשבת עצמה, הברית הנצחית המחדשת ללא הרף את היחסים בין ה' לעם היהודי. מדי שבוע הופכים הדלקת נרות השבת, אמירת קידוש וההתכנסות סביב שולחן המשפחה לביטויים חיים של אותו קשר מתמשך.

החפצים שנאספו כאן מגלמים בשקט את המסורות הקדושות הללו. הפמוטים מקבלים בברכה את קדושת השבת לבית, ואילו כוס הקידוש מזכירה את קידוש היום באמצעות ברכה על יין. לצדם מונח כתר נישואין, המציג את ברית הנישואין ואת קדושת הבית היהודי עצמו. יחד, חפצים פולחניים אלה מדברים על המשכיות, משפחה וקיום מצוות נאמנה.

במקום להציג את הפריטים הללו באופן טקסי, כהן זאדה מאפשר להם לנוח בטבעיות על הטקסטיל המקופל, מה שמרמז שהקדושה שזורה במקצבים הרגילים של חיי היומיום. הסידור השקט שלהם משקף מסורות שחזרו על עצמן בבתים יהודיים לאורך אינספור דורות, ומקשרים עבר, הווה ועתיד באמצעות פעולות פשוטות של מסירות.

כמו בכל עבודתו של האמן, התבוננות מדוקדקת נותרה מרכזית. הציור אינו מסתמך על סמליות דרמטית; במקום זאת, משמעות מתגלה דרך תיאור כנה של אובייקטים מוכרים שמשמעותם עוצבה על ידי דורות של שימוש. הנוכחות החומרית שלהם הופכת בלתי נפרדת מהחיים הרוחניים שהם מייצגים.

הסימן לנצח חוגג בסופו של דבר את הברית המתמשכת שמתחדשת בכל בית יהודי. דרך השבת, הנישואין וקיום המצוות הנאמנה, הנצח נחווה לא כרעיון מופשט, אלא דרך הטקסים השקטים המקדשים את חיי היום יום.