הפסוק מאיוב מזכיר לנו שלמים, למרות שהם רכים ומתמסרים, יש כוח יוצא דופן. טיפה אחר טיפה, נחל אחר נחל, הוא מעצב לאט לאט אפילו את האבן הקשה ביותר. הציור הופך למדיטציה על הכוחות השקטים שמשנים את החיים - לא באמצעות טלטלה פתאומית, אלא באמצעות התמדה נאמנה וצמיחה מתמדת.

הצמח החי והאבנים יוצרים דיאלוג עדין בין חיים לקביעות. האבנים מרמזות על סיבולת, יציבות וחלוף שנים מצטבר, בעוד הצמח הגדל מכניס התחדשות וחיוניות שקטה. אף אחד מהם אינו שולט בשני; יחד הם חושפים את המקצבים המשלימים של הבריאה, שבהם כוח וצמיחה מתקיימים זה לצד זה.

ההרכב המאופק של כהן זאדה משקף את מחויבותה להתבוננות קפדנית. כל אובייקט מוצג בכבוד וביושר, ומאפשר לצופים להעריך את הנוכחות החומרית שלו לפני שהם מחפשים משמעות עמוקה יותר. המרחב הנדיב שמסביב מחזק את אווירת השקט, מזמין התבוננות ולא הסחת דעת.

כמו בכל עבודתו של האמן, המוכר הופך למקור להרהור מעמיק. עציץ פשוט וחופן אבנים חושפים אמיתות על סבלנות, חוסן והיווצרות הדרגתית של אופי. כמו סלע מעצב מים, הדיסציפלינות השקטות של חיי היומיום מעצבות לאט את נשמת האדם.

The Waters Wear Away the Stones מזכירים לנו בסופו של דבר ששינוי מתמשך רק לעתים רחוקות מגיע באמצעות כוח בלבד. לעתים קרובות, המעשים העדינים, הנאמנים והמתמשכים שחוזרים על עצמם לאורך זמן הם שמותירים את החותם העמוק והמתמשך הן על העולם והן על חיינו.