בתוך המסורת היהודית, האתרוג הוא הרבה יותר מפרי. זהו חפץ קדוש הנערך במהלך חג הסוכות ומזוהה עם יופי (חידור מצווה), דבקות ושילוב הרמוני בין העולם הפיזי והרוחני. המסורת הרבנית גם משווה את האתרוג ללב האדם, ומסמלת את האיחוד האידיאלי של חוכמה, אמונה ומעשים ישרים. הוא ממוקם לפני הפנים, ומצביע על כך שזהות אמיתית לא נמצאת במראה החיצוני, אלא במהות הרוחנית שבפנים.

הוספה של שבעה עלים מעשירה עוד יותר את הסמליות. שבע מהדהדים עמוקות בכל המחשבה היהודית: שבעת ימי הבריאה, שבע הספירות התחתונות המייצגות עידון רגשי וערכי, קצב השבת ומחזורי הקדושה השזורים בזמן הקדוש. יחד, העלים יוצרים כתר שקט, המעוררים שלמות רוחנית, צמיחה מתמדת וסדר אלוהי.

בפירוש מחדש זה, הסתרה אינה היעדרות אלא הזמנה. הפנים הנסתרות כבר לא שואלות, מי זה האיש הזה? במקום זאת, היא מעלה שאלה עמוקה יותר: מה מסתתר מתחת למה שאנו חושבים שאנו רואים?

באמצעות שפת הסמליות היהודית, העמימות הסוריאליסטית של מגריט הופכת למדיטציה על זהות, קדושה והממדים הבלתי נראים של נפש האדם. במקום להסתיר את הפרט, האתרוג מגלה שהלב - שנוצר באמצעות אמונה, אופי ופעולה ישרה - הוא ההשתקפות האמיתית ביותר של מי שאנחנו.