רבי ישראל אבוחצירא, הידוע בעולם כ"בבא סאלי", נודע בדבקותו יוצאת הדופן בתורה, תפילה ומעשי חסד. נערץ על ידי יהודים מכל רקע, חייו הפכו לסמל של קדושה המתבטאת באמצעות ענווה, חמלה ואמונה בלתי מעורערת. גינרמן מציג אותו לא כדמות היסטורית רחוקה, אלא כנוכחות רוחנית חיה שהשפעתה ממשיכה להוות השראה לדורות.

הדיוקן בנוי באמצעות שכבות אנרגטיות של צבע, קו אקספרסיבי וקטעים עדינים של הפשטה. במקום להגדיר כל תכונה, גינרמן מאפשר לדימוי לצוץ בהדרגה מעל פני השטח, מה שמרמז שגדולה אמיתית נתפסת לא רק דרך המראה החיצוני אלא דרך האור הרוחני המשתקף בדמותו של אדם.

הפלטה המאופקת מנוקדת בהדגשות זוהרות המחייה את הקומפוזיציה, ויוצרות אווירה של יראת כבוד שקטה מבלי להקריב את האנרגיה העכשווית של הציור. המיזוג הזה של הפשטה ודיוקנאות מאפיין את השפה החזותית של גווינרמן, ומאפשר לנושאים יהודיים נצחיים לדבר דרך אוצר מילים אמנותי מודרני מובהק.

לאורך עבודתו, גיינרמן מבקש לגשר בין הרוחני והחומרי. כאן, הדיוקן הופך ליותר מאשר ייצוג של יחיד; זה הופך למדיטציה על מורשתם המתמשכת של הצדיקים. הציור מזמין את הצופים לא רק לזכור את הבאבא סאלי, אלא להרהר בתכונות האמונה, הענווה והמסירות שממשיכות להאיר את החיים היהודיים.

בבא סאלי זצ"ל בסופו של דבר חוגג את השפעתו המתמשכת של הצדיק. זמן רב לאחר מותו, תורתו, הברכות והדוגמה שלו ממשיכות לעורר אינספור אנשים. באמצעות ביטוי עכשווי נועז, גיינרמן מזכיר לנו שקדושה אמיתית מתעלה על הזמן, ונשארת מקור חי של כוח ותקווה לדורות הבאים.