במרכז החיבור מתנשא הלולב, מוקף במתפללים עטופים בטלית זורמת. הצורות שלהם מגיחות בעדינות משדות האור, ומאפשרות לטקס עצמו להפוך למוקד ולא לזהות של כל משתתף בודד. הדמויות נראות מאוחדות בתנועה ובמטרה, המבטאות את האופי הקהילתי של התפילה היהודית.

חג הסוכות חוגג הן הכרת תודה על הקציר והן האמון בהגנה האלוהית. במהלך הושענות מתפללים לברכה, פרנסה וגאולה. בהצבת הלולב בלב החיבור, מעיין הופכת אותו לציר חזותי המחבר בין ארץ ושמים, המסמל את השאיפה האנושית להתקרב אל ה' באמצעות תפילה ומצוות.

הציור שטוף בלבן עדין, זהב רך, ירוק עדין וסיגליות עדינות היוצרות אווירה של שלווה ואור רוחני. במקום להגדיר כל פרט, עבודת המכחול ממיסה את הגבולות בין דמויות, בגדים וחלל שמסביב. עמימות עדינה זו משקפת את החזון האמנותי של מעין, שבו זיכרון ורגש הופכים משמעותיים יותר מתיאור מילולי.

עבודה זו מדגימה את הגישה הייחודית של מעין להפשטה. במקום לתעד טקס דתי, היא מבקשת לעורר את החוויה הפנימית שלו. באמצעות צבע, מחוות ואווירה, הציור הופך למדיטציה על אמונה, אחדות והיופי השקט של פולחן קהילתי.

הושענא בסופו של דבר מזכירה לנו שהתפילה היא אישית מאוד וגם קהילתית עמוקה. כשעומדים יחדיו, מאוחדים בתקווה ובמסירות, קולות בודדים הופכים לחלק ממשהו גדול יותר - מקהלת אמונה נצחית שהידהדה לאורך דורות.