הציור יוצא דופן באיפוק שלו. רצועה אופקית עדינה חוצה את הקנבס, ויוצרת חלוקה עדינה בין הממלכה העליונה והתחתון. קו זוהר זה מזכיר את הרקיע המקראי, הגבול המפריד בין המים שמעל למים למטה. במקום להמחיש את הטקסט באופן מילולי, סאנצ'ז מעורר את תעלומת הבריאה באמצעות אווירה, אור וחלל.

צעיפים רכים של לבן, פנינה, אפור-כסף וכחול חיוור מתמוססים על פני השטח, ויוצרים תחושה של מרחב ושקט. רמזים של גווני ורדים ואדמה עמומים מופיעים בסמוך לחלק התחתון של הקומפוזיציה, ומכניסים חום ואנושיות לנוף האווירי. התוצאה היא ציור שמרגיש תלוי בין שמים וארץ, חומר ורוח, נוכחות ואפשרות.

הפתיחות הרחבה של הקומפוזיציה מזמינה התבוננות. הצופה נתקל בעולם שעדיין לא התגבש במלואו, רגע שנמצא בין כאוס לסדר. באמצעות מחוות עדינות ומעברים אטמוספריים, סאנצ'ז לוכדת את השקט העמוק שלפני הבריאה ואת האיזון העדין שבו תלוי הקיום.

לאורך עבודתה, סנצ'ז חוקרת לעתים קרובות את המבנים הבלתי נראים המעצבים את העולם הפיזי והרוחני כאחד. כאן, ההפרדה אינה מוצגת כחלוקה, אלא כמעשה יצירה עצמו. גבולות הופכים לתנאים הכרחיים לחיים, ליופי ולמשמעות. המרחב שבין המים הופך למטאפורה לכל הספים המגדירים את החוויה האנושית - המרחבים שבין מחשבה לפעולה, ארץ ושמים, עצמי ואחר.

שלווה ומדיטטיבית עמוקה, "...הפרדה בין מים למים" מזמינה את הצופים להרהר בתעלומת ההתחלות. באמצעות פלטת הצבעים הזוהרת והקומפוזיציה המינימליסטית שלו, הציור הופך פסוק מקראי עתיק להתבוננות עכשווית של יצירה, סדר ויופי הקדוש של הקיום.