שי אזולאי מרבה לצייר את המרווחים שבין התבוננות לדמיון, שבהם רגעים רגילים נעשים טעונים במשמעות פסיכולוגית ורוחנית שקטה. ב-Beneath the Surface, הקומפוזיציה המאוזנת בקפידה מעודדת את הצופים להתעכב ולגלות מערכות יחסים שצצות בהדרגה ולא חושפות את עצמן מיד.

האגרטל המרכזי מעגן את הקומפוזיציה, בעוד ידיים מגיעות אל משטח השולחן מצדדים מנוגדים, מרמזות על שיחה, חוויה משותפת, או אולי נוכחות אילמת של אנשים שסיפוריהם לא סופרים. בגדים תלויים וחפצי נוי יוצרים תחושה של אינטימיות, והופכים את החדר לחלל חי מלא בזיכרון והיסטוריה אישית.

למרות שהציור מתאר אובייקטים ניתנים לזיהוי, אזולאי נמנע בכוונה מוודאות נרטיבית. הדמויות נשארות אנונימיות, זהותן משנית לאווירה שהן יוצרות. הכותרת מעודדת אותנו להסתכל מעבר למראה הנראה לעין ולהתחשב ברגשות, בזיכרונות וביחסים שמעצבים בשקט כל מפגש אנושי. מה שלא נאמר הופך להיות משמעותי כמו מה שנראה.

הפלטה המאופקת של האמן של גווני אדמה חמים, ורודים עמומים, כחולים רכים וירוקים עדינים יוצרת מצב רוח רגוע ומהורהר. אזורים רחבים של צבע מאוזנים על ידי פרטים שנצפו בקפידה, ומאפשרים לציור לנוע ללא מאמץ בין ייצוג להפשטה. האיזון העדין הזה משקף את היכולת של אזולאי להפוך את הפנים היומיומיים למקומות של השתקפות וגילוי שקט.

מתחת לפני השטח מזכיר לנו שהאמיתות העמוקות ביותר של החוויה האנושית מסתתרות לרוב בתוך הרגיל. על ידי האטת מבטנו והזמנת התבוננות מדוקדקת, אזולאי מגלה שמתחת לכל סצנה מוכרת מסתתר עולם של זיכרון, רגש ומסתורין שקטה שמחכה להתגלות.