העבודה שואבת את השראתה מהשנים עשר מתוך י"ג עקרונות האמונה של הרמב"ם: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ולמרות שיתמהמה, אחכה יום יום לביאתו". לאורך ההיסטוריה היהודית, הצהרה זו קיימה את העם היהודי באמצעות גלות, רדיפות וחוסר ודאות, והביעה ביטחון מתמשך שהגאולה תגיע בסופו של דבר.

הטיפוגרפיה הלבנה הנועזת לוכדת מיד את תשומת הלב של הצופה מול שדה עשיר ודינמי של כחול עמוק וטורקיז תוסס. צבעים אלה מעוררים הן את מרחבי השמים והן את מעמקי הים - סמלים של נצח, אמונה והבטחה אלוהית. בתוך אווירה זוהרת זו מופיע הנוסח העברי של הכרזת הרמב"ם בירוק עז, מרמז על חיים, התחדשות ותקווה. קמינסקי יוצר דיאלוג רב עוצמה בין עבר להווה, ומראה שאמונות נצחיות ממשיכות לדבר עם רלוונטיות יוצאת דופן גם היום.

במקום לשדר חוסר סבלנות, הציור מבטא התמדה איתנה. המתנה, בהקשר זה, אינה חוסר פעילות אלא ציפייה נאמנה - בחירה יומיומית לחיות בתקווה גם כאשר הגאולה עדיין לא הגיעה במלואה.

עבודה זו מדגימה את יכולתו של קמינסקי לאחד תרבות חזותית עכשווית עם רעיונות יהודיים נצחיים. באמצעות השילוב של טיפוגרפיה נועזת, טקסט קדוש ופלטה תוססת, היא הופכת ביטוי מוכר למדיטציה על אמונה, חוסן וסיבולת רוחנית. הצופה נתקל תחילה בפקודה, ואז מגלה בהדרגה את מקורה, כשם שאמונה מתמשכת חושפת לעתים קרובות עומק רב יותר באמצעות רפלקציה מתמשכת.

Never Stop Waiting בסופו של דבר מזכיר לנו שהתקווה היא אחת ממעשי האומץ הגדולים של היהדות. להמשיך להאמין בגאולה, אפילו דרך אי הוודאות של ההיסטוריה, הוא בעצמו ביטוי לאמונה. הציור של קמינסקי מעודד כל צופה לאמץ את התקווה הזו ולחיות כל יום בציפייה שעולם גאול לא רק אפשרי, אלא מובטח.