מינדי ויזלMindy Weisel

על האמן

אני מתחילה כל עבודה בכתיבה ישירה על הנייר או על הבד. אני כותבת עד שהמילים מאבדות את משמעותן. אני מגיעה לנקודה שבה רק יצירת סימנים בצבע נראית הגיונית. אני מפנה בתוכי דרך אל המקום שבו ההיגיון, התבונה והשפה אינם שולטים עוד. תהליך השכבות מבטא חיפוש. הוא נעשה לתהליך שבו אני ממש חיה דרך הציור מבחינה רגשית. כשאני מתחילה לעבוד אין לי רעיון מוקדם, שריון אינטלקטואלי או דימוי בראש. סימן אחד בא בעקבות האחר והציורים נעשים לשכבות של חוויה. העבודה נעשית למקום המחזיק את מסתרי הזיכרון, האובדן, האהבה, היופי והדמיון, המלווים בתחושת פליאה ויראה.

הוריי שרדו את אושוויץ. הייתי אחת הילדות הראשונות שנולדו במחנה העקורים בברגן־בלזן. בעקבות זאת אני מרגישה שהשאלות הקיומיות של החיים נוכחות תמיד. מאז שעברתי לירושלים לפני חמש שנים, החיפוש אחר הבנת השאלות האלה קיבל עומק ורוחב חדשים. האור והיופי של ירושלים אינם דומים לשום מקום אחר. החיפוש אחר אור, יופי ומשמעות מניע כל ציור. כל ציור נעשה להבטחה ל״משהו נוסף״.

החיים והציור בירושלים מגשימים את חלומי לבטא את הישרדותו של היופי.