רחל סנצ׳ז — artwork banner

רחל סנצ׳זRaquel Sanchez

על האמן

רחל סנצ׳ז: הסוריאליסטי בתוך המציאות הפואטית

רחל סנצ׳ז יוצרת ברבדיו של הטבע — חלקם ממשיים וחלקם סוריאליסטיים. עבודתה מפיקה תחושה, רגש, רגע בזמן. זה עשוי להיות הרגע הלוכד את תנופת הנוף, את נוף המים, ואפילו את הצופה עצמו במסגרת נאמנה לרגע. במילותיו של פיקאסו, ״רעיונות הם רק נקודות מוצא״ (מתוך ״שיחות עם פיקאסו״ מאת בראסאי). אמנותה של סנצ׳ז לוכדת מרחבים בתוך מרחבי זמן. היא מקיימת קשר עם רגעים ארכיטיפיים ועם ביטויים פואטיים בנוף ועל הנוף. זהו מחול של רגעים: באמצעות השתקפות ואור, הוא מחבר בין מה שכבר נראה למה שטרם נראה.

סנצ׳ז מתחילה בבד עצמו כמרחב המתייחס בו־זמנית למרחבה הפנימי. היא נושמת, מתחברת לרגע בזמן, ושם היא פורצת את הבד. ״זוהי משיכת המכחול הראשונה.״ ואז בא האור. היא פועלת לשכלל את פעולת הראייה ואת לכידת האור. האור הוא הנצנוץ שבכל רגע, המתחבר לשבריריות המרחב; הצללים מבטאים את הזמן שבתוך אותו רגע.

סנצ׳ז משתמשת בצבע ובהשתקפות כדי להמחיש תנועה וזמן. כשם שהאור משפיע על הטבע, כך גם האור שהיא באה עמו במגע מעצב וממחיש את תהליך ההשראה הייחודי שלה. הציור, היוצר תחושה כמעט רוחנית, משתמש באור כדי להשיג את האפקט הנדמה כקינטי. אמנותה, מטבעה, היא אמירה של הפרטיקולרי. המסר שלה נובע מן העצמי הפנימי המתעורר ומשתנה עם התרחשות השינוי.

ובכל זאת, האופי האינטואיטיבי של עבודתה מתעלה לעתים על הקינטי. אמנות אינטואיטיבית היא תהליך של ציור תוך חוויה פתוחה של ידיעה ללא ידיעה... זהו ההווה, על כל האפשרויות שהוא מעניק ליחסי הציירת עם התפתחות העבודה ועם השיחה המתפתחת עמה ללא הרף. הבד מדבר אל האמנית, בשמה ועל אודותיה, ולהפך; אך לעתים נושא היצירה עשוי לעורר הבחנות. הקשר הזה נמשך גם לאחר ניקוי המכחולים.

האינטואיציה היא נוחות מתמשכת שאינה ניתנת להגדרה, הקשורה לעמימות שאנו נושאים עמנו ברגעי היומיום. אנו חיים אותה ללא הגדרה, עם מודעות פעילה ובלעדיה. היא מקשרת בהכרח את התהליך הפעיל והעדין שלה. זהו הדחף העוצמתי המכיל אותנו בתוך מה שאינו ניתן להכלה. ציור אינטואיטיבי הוא מציאת מקום חסרת צורה ומבנה.

״כשנשאלתי על אופיו האינטואיטיבי של הציור שלי, השבתי שאני לוכדת את הסוריאליסטי וממקמת אותו בתוך המציאות הפואטית, בכך שאני מאפשרת לבד ולצבעים להיות נוכחים במיוחד ברגע של ריקוד. אינני יוצרת; אני פשוט נעשית חלק מן היצירה.״

אורי רוזנבך