במרכז הציור מונח סידור פרחים, מלווה בזוג תפילין המוצב בסמוך. הצירוף הוא טבעי וסמלי כאחד. הפרחים מרמזים על יופי, צמיחה והתחדשות החיים, בעוד התפילין מייצגות מחויבות, זיכרון והברית המתמשכת בין אלוהים לעם היהודי. יחד הם יוצרים דיאלוג בין הפיזי לרוחני, החולף והנצחי.

הקומפוזיציה מתפתחת בתוך אווירה שמרגישה אינטימית ומהורהרת כאחד. התפילין אינם מוצגים כחפצי טקס המוצבים בתצוגה, אלא כפריטים אישיים שנעשה בהם שימוש לאחרונה או ממתינים לשימוש. נוכחותם מרמזת על מקצבי התפילה היומיומית ועל רגעי החיבור השקטים המנקדים את החיים הרגילים.

בסטקר פועל בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, מאזן צורות מוכרות עם חופש אקספרסיבי. האובייקטים בוקעים באמצעות עבודת מכחול מרובדת ומעברי צבע זוהרים, המאפשרים לאופי הרגשי והרוחני של הסצנה לקבל עדיפות על פני תיאור מדויק. התוצאה היא יצירה אשר לוכדת לא רק את המראה של האובייקטים, אלא את המשמעות שהם נושאים.

הציור משקף נושא שחוזר על עצמו בכל יצירתו של בסטקר: החיפוש אחר קדושה בתוך חוויה יומיומית. הפרחים והתפילין הופכים לסמלים של שתי צורות משלימות של יופי - האחת מצויה בעולם הטבע, והשנייה בדיסציפלינות הרוחניות המעצבות את החיים היהודיים. ביחד הם מציעים שהקודש אינו נפרד מהקיום היומיומי אלא ארוג במרקם שלו.

עשיר באווירה, סמליות ורוחניות שקטה, טבע דומם עם תפילין מדגים את יכולתו של בסטקר להפוך חפצים מוכרים לכלי התבוננות. באמצעות צורה אקספרסיבית ומשמעות מרובדת, האמן מזמין את הצופים להרהר בקשר בין יופי, אמונה והפרקטיקות המתמשכות המחברים בין דורות.