בסטקר פועל בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, מצמצם את העיר לרשמים החיוניים שלה של צבע, אור וחלל. צורות אדריכליות צצות דרך שכבות שקופות של צבע, מופיעות ונעלמות כמו בניינים הנראים דרך ערפל, גשם או אור חורף. הקומפוזיציה מרמזת על עיר שהשתנתה על ידי העונה, שבה רחובות ומבנים מוכרים מקבלים אופי רך יותר, מופנם יותר.

מחוות נוזליות, קווים סוחפים וטפטופים עדינים מחייה את פני השטח, ויוצרים תחושת תנועה מתחת למראה החיצוני הרגוע של הציור. יחסי הגומלין בין צורות גיאומטריות וסימנים ספונטניים משקפים את המפגש של מבנה ואווירה, קביעות ושינוי. מעברים קטנים של צבע חם זוהרים מתוך הפלטה הקרירה, ומזכירים את אור השמש הפורץ מבעד לעננים או את חום החיים בתוך העיר.

במקום לתאר נוף ספציפי, באסטקר מעביר את החוויה הרגשית של ירושלים בחורף. העיר הופכת למקום של השתקפות והתחדשות שקטה, כאשר העונה המשתנה חושפת ממדים חדשים של אור, צבע ומצב רוח. הציור מזמין את הצופים להאט ולחוות את היופי העדין שמתגלה כאשר האנרגיה המוכרת של העיר מפנה את מקומה לשקט.

עשירה באווירה ואלגנטיות מאופקת, חורף ירושלים הופך את נוף העיר למדיטציה על אור, עונה וזיכרון. באמצעות הפלטה הזוהרת וההפשטה האקספרסיבית, היצירה לוכדת את הרוח השלווה והמהורהרת של ירושלים בחורף.