אזורים נועזים של כהה ואור יוצרים מתח ויזואלי דינמי, בעוד שסימנים גורפים ומשטחי שכבות מרמזים על תנועה ואיפוק. הקומפוזיציה מאזנת בין ספונטניות לארגון קפדני, ומאפשרת לצופה לחוות את הציור כנוף רגשי ולא כתיאור של העולם הגלוי.

אפילו בשלב מוקדם זה, באסטקר מפגין רגישות לקצב, למרחב ולאווירה שיישארו מרכזיים בפרקטיקה האמנותית שלו. העבודה מזמנת התבוננות ופרשנות, ומציעה הצצה ליסודות השפה החזותית שתמשיך להתפתח לאורך הקריירה שלו.