הקומפוזיציה בנויה סביב חלוקה אופקית בולטת. מעל, צלליות ארכיטקטוניות כהות צצות על רקע שדה זוהר של אור חם, המצביעות על קו רקיע מרוחק בזריחה או שקיעה. מתחת, קטעים רחבים של כחולים קרירים והשתקפויות מרוככות יוצרים רושם של מים, והופכים את החצי התחתון של הבד למרחב עצום של התבוננות ושקט.

בעבודה באיפוק יוצא דופן, Basteker מאפשר לאינטראקציה של צבע ושקיפות לשאת את המשקל הרגשי של הציור. מעברים חמים של זהב, ענבר, ארגמן וורד רך מתמוססים בהדרגה לכחולים קרירים יותר ולהשתקפויות עמומות למטה. לאווירה המתקבלת ישנה בהירות שקטה, כאילו כל הסצנה שטופה באור החולף של שחר או בין ערביים.

הצורות המטושטשות וההשתקפויות המוארכות יוצרות איכות חלומית המזכירה את הדרך שבה זיכרונות נחווים לעתים קרובות - לא כתמונות מוגדרות בחדות, אלא כהופעות המעוצבות על ידי רגש וזמן. אדריכלות הופכת לסוגסטיה ולא לתיאור, בעוד שצורות משתקפות מתמוססות למחוות ציוריות המרחפות בין ייצוג להפשטה.

לאורך החיבור, בסטקר בוחן נושאים שחוזרים על עצמם לאורך יצירתו: הקשר בין קביעות לארעיות, מבנה ואווירה, מציאות חומרית וחוויה רוחנית. העיר הרחוקה נראית מוצקה אך חמקמקה, בעוד שהמשטח הרפלקטיבי למטה מרמז על עולם בתנועה ובטרנספורמציה מתמדת.

למרות שאין שם כותרת, הציור מזמין אסוציאציות לירושלים, לערי קו המים או למקומות מדומיינים לחלוטין. באסטקר משאיר בכוונה את הנושא לא פתור, ומאפשר לצופים להביא את הזיכרונות והחוויות שלהם לתוך העבודה. התוצאה היא ציור שמרגיש בו זמנית אישי ואוניברסלי.

עשירה באווירה, בהשתקפות ובעמימות פואטית, חיבור זה ללא כותרת מדגים את יכולתו של בסטקר להעביר רגשות עמוקים באמצעות פשטות ואיפוק. באמצעות צבע זוהר, צורה מרוככת וחלל נרחב, האמן יוצר מדיטציה על זיכרון, אור והיופי השקט של העולם הבלתי נראה.