הקומפוזיציה נשלטת על ידי גוונים זוהרים של כחול, ומעוררת גם שמיים וגם מים, פתיחות ועומק. שכבות של קובלט, אולטרה-מרין, טורקיז ותכלת חיוור יוצרות תחושה של אווירה שממלאת את כל הקנבס. הקטעים המגניבים האלה מונפשים על ידי מבטאים עזים של צהוב, כתום, ירוק, אדום ושחור שנעים על פני השטח כמו הבזקי אור, אנרגיה או פעילות אנושית.

בסטקר בונה את הציור באמצעות משחק גומלין עשיר של אלמנטים אנכיים ואופקיים. הצעות אדריכליות מופיעות בכל הקומפוזיציה - נדמה כי קירות, חלונות, רחובות ומגדלים צצים לרגע לפני שהם מתמוססים בחזרה להפשטה. הציור לעולם אינו מתיישב במקום אחד שניתן לזהות, אך הוא מעורר תחושה של סביבה עירונית חיה מלאה בתנועה ובנוכחות אנושית.

שפה האקספרסיוניסטית המופשטת הייחודית של האמן ניכרת בטפטופים האנרגטיים, בקווים הסוחפים, בטקסטורות השכבות ובסימנים הספונטניים המחייה את פני השטח. מתחת לחופש לכאורה של החיבור מסתתר מבנה מתוזמר בקפידה. העין נעה בטבעיות דרך הציור, ומגלה יחסים חדשים בין צבעים, צורות ומחוות בכל צפייה.

בחלקו התחתון של הבד, צורות אנכיות כהות מרמזות על דמויות שנאספו בתוך חלל משותף. נוכחותם מציגה מימד אנושי עדין, ויוצרת דיאלוג בין אדריכלות לאנושות, קביעות וארעיות. כמו רבות מיצירותיו של בסטקר בהשראת ירושלים, הציור מציע שמקומות מקבלים משמעות דרך חייהם וזיכרונותיהם של הגרים בהם.

הפלטה הכחולה הזוהרת מעניקה לעבודה תחושה של פתיחות ואפשרות, בעוד שהמבטאים החיים של צהוב וכתום מביאים חום וחיוניות. ביחד הם יוצרים אווירה שמרגישה בו זמנית מהורהרת ואנרגטית, מאזנת שלווה עם תנועה.

עשיר במרקם, קצב ומורכבות חזותית, ציור זה ללא כותרת מדגים את יכולתו של בסטקר להפוך הפשטה לחוויה רגשית. באמצעות שכבות של צבע ומחוות, האמן יוצר עולם שמרגיש מוכר ומסתורי כאחד, מזמין את הצופים לחקור את החללים המשתנים שלו ולגלות את המשמעויות שלהם בתוך מעמקיו הזוהרים.