הקומפוזיציה מושכת את הצופה פנימה באמצעות שטיח עשיר של צבע, מרקם ומחווה. שכבות של זהב חמים, גווני אדמה ודגשים זוהרים מרמזים על פנים בית הכנסת, שבו האור מסתנן בחלל ומתערבב בנוכחות המתפללים הנאספים למטה. דמויות צצות ומתמוססות בתוך הקומפוזיציה, והופכות לחלק מקצב גדול יותר המאחד ארכיטקטורה, זיכרון וחוויה אנושית.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, באסטקר הופך את בית הכנסת ליותר ממבנה פיזי. נראה כי הקירות סופגים דורות של קולות, תפילות וחגיגות, בעוד המשטח הדינמי של הציור מעביר את החיוניות המתמשכת של חיי הקהילה היהודית. העבודה מאזנת תנועה ושקט, מזמינה התבוננות תוך שמירה על תחושת אנרגיה עוצמתית.

הציור משקף גם את ההיסטוריה המדהימה של החיים היהודיים באמסטרדם, קהילה שעברה תקופות של פריחה, קשיים והתחדשות. במקום להתמקד בנרטיב היסטורי, באסטקר מעביר את התהודה הרגשית של מקום ששימש בית רוחני במשך דורות.

עשיר באווירה ובסמליות, בית הכנסת של אמסטרדם מזמין את הצופים לחוות את בית הכנסת לא רק כבניין, אלא כמאגר חי של אמונה, זיכרון והמשכיות. התוצאה היא יצירה החוגגת הן את הרוח המתמשכת של המסורת היהודית והן את הקהילות המקיימות אותה.