קירות נישאים של כחול מתנשאים מבעד לקנבס, יוצרים תחושה עוצמתית של מרחב אנכי ומרמזים על חלוקת המים הממסגרת את המסע. בבסיס הקומפוזיציה, דמויות מתאספות ומתקדמות יחד, צורותיהן מתגלות מבעד לשכבות צבע כסמלים של אומץ, אמונה וגורל קולקטיבי. קנה המידה הקטן שלהם מול מרחבי המרחב שמסביב מדגיש הן את הפגיעות והן את הנחישות של המבצעים את המסע.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו, באסטקר הופך את הנרטיב המקראי למדיטציה אוניברסלית על מעבר, תקווה וגאולה. כחולים מדורגים, לבנים זוהרים ומחוות אנרגטיות מחייה את פני השטח, ויוצרים את התחושה של מים בתנועה ונוכחות של כוחות גדולים יותר מההבנה האנושית.

האנכיות הדרמטית של הציור מושכת את העין כלפי מעלה, ומעבירה גם מעבר פיזי וגם עלייה רוחנית. הים הופך ליותר ממחסום גיאוגרפי; הוא הופך לסמל של טרנספורמציה, מסמן את המעבר מאי ודאות לאפשרות, משעבוד לחופש ומפחד לאמונה.

עשיר באווירה ובסמליות, חוצה את הים מזמין את הצופים להרהר ברגעים של אתגר והתחדשות בחייהם. באמצעות צבע, תנועה ועוצמה רגשית, באסטקר הופך סיפור עתיק לביטוי נצחי של התמדה, אמונה ותקווה.