הציור בנוי כסדרה של מישורים שזורים שנראים כעולים ומתפרשים על פני הבד. מעברים שקופים של טורקיז, כחול, לבן וגוני אדמה רכים יוצרים אווירה של שקט והשתקפות. צורות שכבות אלו מציעות מימדים רוחניים שקיימים מעבר לעולם הנראה, כל רמה מזמינה עיסוק עמוק יותר בחיים הפנימיים של התפילה.

דמויות צצות בשקט לאורך הקצה התחתון של הקומפוזיציה, בעוד צורה בודדת מופיעה מעל, תלויה בתוך הארכיטקטורה הזוהרת של צבע וחלל. מיקומם מעורר את הרעיון של התקדמות רוחנית - תנועה מחוויה ארצית לעבר מצבים גבוהים יותר של התבוננות והבנה. הדמויות מאופקות בכוונה, ומאפשרות להן לייצג את כל מי שמחפש קשר באמצעות תפילה והרהור.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, באסטקר משלב מבנה וספונטניות, ויוצר שפה ויזואלית המשקפת את חווית התפילה עצמה. רגעים של בהירות עולים משכבות של מחוות וצבע, בדיוק כפי שרגעים של תובנה והתעלות עולים מתוך ריכוז, התמסרות ומאמץ רוחני.

רמות של תפילה עשירות באווירה ובסמליות, מזמינה את הצופים להרהר בתפילה לא רק כמילים מדוברות, אלא כתהליך של התעלות רוחנית. באמצעות צבע זוהר, מרחב שכבות ותנועה שקטה, באסטקר מציג את התפילה כמסע פנימה ולמעלה, וחושף את האפשרות לפגוש ממדים עמוקים יותר של אמונה, מודעות וחיבור.