הקומפוזיציה בנויה על פסים אופקיים נרחבים של כחול עמוק, טורקיז ולבן, המצביעות על מרחבי הים והשמים. סמוך לאופק מתגלה כדור זוהר של אור זהוב, השתקפותו מתפשטת על פני המים והופכת למוקד החזותי והרגשי של הציור. השמש השוקעת מופיעה גם מרוחקת וגם מיידית, מעגנת את הקומפוזיציה תוך הארת האווירה שמסביב.

בסטקר עובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, מעבר לייצוג מילולי כדי ללכוד את תחושת האור בתנועה. מחוות סוחפות, קווים עדינים וסימנים ספונטניים חוצים את הבד כמו זרמי רוח, מים ואור שמש דועך. הגבולות בין ים לשמיים מתמוססים, תוך שימת דגש על האחדות והקצב של עולם הטבע.

הציור מעביר תחושה עמוקה של שקט תוך שהוא נשאר חי עם תנועה. שכבות של צבע ומרקם מרמזות על פני המים המשתנים ללא הרף, בעוד שהאופק הזוהר מעורר רגע של התבוננות והתחדשות. הצופה מוזמן לעצור ולחוות את המעבר השקט בין היום לערב, רגע שהיווה השראה להרהור לאורך ההיסטוריה האנושית.

שקיעה ים תיכונית, עשירה באווירה ובשירה ויזואלית, חוגגת את היופי המתמשך של הטבע ואת כוחו הטרנספורמטיבי של האור. באמצעות הפשטה ומחווה אקספרסיבית, באסטקר יוצר מדיטציה על שלווה, מרחב עצום והדיאלוג הנצחי בין ים ושמים.