הקומפוזיציה בנויה משכבות זוהרות של צבע וצורות גיאומטריות המצביעות הן על המרחב המקודש והן על האבנים המתמשכות של ירושלים. במרכז, מעבר אנכי של אור זוהר יורד דרך הקומפוזיציה, ומאיר את הדמויות שנאספו למטה. ציר זוהר זה הופך לסמל חזותי של ברכה, נוכחות אלוהית והעלאה רוחנית המלווה בהכרת תודה כנה.

דמויות צצות דרך שכבות צבע אקספרסיביות, צורותיהן מפושטות ואוניברסליות. הם אינם דיוקנאות של אנשים ספציפיים, אלא ייצוגים של מתפללים המאוחדים בתפילה והודיה. הנוכחות שלהם משקפת את הממד הקהילתי של הפולחן היהודי, שבו הכרת התודה באה לידי ביטוי לא רק כרגש אישי אלא גם כחוויה רוחנית משותפת.

עבודה בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו, באסטקר הופך נושא ליטורגי מוכר למדיטציה חזותית על אמונה והערכה. גווני אדמה חמים, לבנים זוהרים, כחולים עמוקים ונגיעות של זהב יוצרים איזון הרמוני בין מבנה וספונטניות. משטח השכבות מרמז על הצטברות של תפילות, זיכרונות ודורות של דבקות.

מזמור לתודה, עשיר בסמליות ובתהודה רוחנית, חוגג את מעשה ההודיה כדרך למודעות וחיבור עמוקים יותר. באמצעות צבע, אור ומחווה אקספרסיבית, באסטקר מזמין את הצופים להרהר בהכרת תודה לא רק כתגובה לברכות שהתקבלו, אלא כדרך לראות את העולם עצמו.