במרכז הקומפוזיציה, פרחים פורחים בתצוגה שופעת של אדומים, כתומים, ורודים, סגולים ולבנים. גבעולים, פריחה ועלים עדינים משתלבים בקווים סוחפים, כתמי צבע ומחוות ספונטניות המקרינות החוצה על פני הבד. העיבוד נראה חי בתנועה, כאילו מגיב למנגינה בלתי נראית.

בסטקר עובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, מעבר למוסכמות של ציור טבע דומם. במקום להתמקד בפרטים בוטניים, הוא לוכד את החיוניות והנוכחות הרגשית של הפרחים עצמם. שכבות של צבע, טפטופים אנרגטיים וסימנים ליריים יוצרים תחושה של אלתור שמזכירה את הספונטניות של המוזיקה, שבה מבנה וחופש מתקיימים במקביל בהרמוניה דינמית.

הפלטה הזוהרת תורמת לאווירה המרוממת של הציור. ירקות רכים, קרמים חמים, גוונים פרחוניים תוססים ומעברים של טורקיז יוצרים תחושה של רעננות ואור, בעוד שעבודת המכחול האקספרסיבית מעבירה את היופי והאנרגיה החולפת של הטבע במלוא פריחתו.

עשיר בצבע, תנועה ושירה ויזואלית, פרחים מוזיקליים חוגגים את היחסים המשמחים בין הטבע לביטוי אמנותי. באמצעות קצב, מחוות וצבע זוהר, באסטקר מזמין את הצופים לחוות את הזר לא רק כסידור פרחוני, אלא כקומפוזיציה חיה מלאה בהרמוניה, חיוניות והנאה.