הקומפוזיציה נשלטת על ידי מעברים מדורגים של כחול, לבן ואינדיגו עמוק, ומציעה חלל קדוש מלא באור ואווירה. צורות אנכיות מונומנטליות עולות דרך הבד כמו עמודים, שערים או זרמים של אנרגיה רוחנית, ומושכות את מבטו של הצופה כלפי מעלה. הארכיטקטורה נותרה בלתי מוגדרת במתכוון, ומאפשרת ליצירה להתעלות מעל כל מיקום ספציפי ולדבר אל החוויה האוניברסלית של תפילה.

בקצה התחתון של הקומפוזיציה, דמויות מתאספות במסירות שקטה. צורותיהם יוצאות משכבות צבע אקספרסיביות, נראות קטנות על רקע המרחב העוטף אותן. הניגוד הזה מחזק את אחד הנושאים המרכזיים של התפילה: ענווה מול משהו גדול ממנו. אף על פי שהם מפושטים ואנונימיים, הדמויות מגלמים דורות של מתפללים המחפשים חיבור, משמעות והתעלות רוחנית.

בסטקר עובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, משתמש בצבע ובמחוות כדי להעביר רגש ולא תיאור. הפלטה המגניבה יוצרת אווירה של התבוננות ושקט, בעוד הבזקים של אדום, זהב ולבן מציגים רגעים של עוצמה והארה. הציור מרגיש בו זמנית מקורקע ואתרי, מאזן נוכחות אנושית עם תחושה של מסתורין והתעלות.

עשירה באווירה ובתהודה רוחנית, התפילה הופכת מעשה התמסרות מוכר למדיטציה חזותית על אמונה, געגוע וחיבור. באמצעות צבע זוהר, צורה אקספרסיבית ותחושה עוצמתית של תנועה אנכית, Basteker מזמין את הצופים לחוות את התפילה גם כמסע פנימה וגם כעלייה אל הקודש.