הקומפוזיציה נשלטת על ידי מעברים אנכיים נישאים של צבע שיורדים כמו זרמי אור דרך הבד. ירוקים, כחולים, זהב וגווני אדמה עשירים מתערבבים בשטיח תוסס של תנועה ומרקם, מה שמרמז על אווירה של חלל קדוש מלא בזיכרון, תפילה ונוכחות רוחנית. הארכיטקטורה נשארת מופשטת בכוונה, ומאפשרת לציור להתעלות מעל כל מיקום ספציפי תוך יצירת החוויה הנצחית של פולחן.

לאורך החלק התחתון של הקומפוזיציה מתאספות דמויות במסירות שקטה. צורותיהם יוצאות משכבות הצבע הזורמות, ונראות מקורקעות ואטמיות כאחד. בפשטות ואוניברסליות, הם מייצגים דורות של מתפללים שנכנסו למרחבים קדושים בחיפוש אחר חיבור, הדרכה, הכרת תודה ותקווה. אף על פי שכל דמות נראית שקועה בתפילה אישית, יחד הם יוצרים קהילה מאוחדת המחוברת למטרה רוחנית משותפת.

בסטקר, שעובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, הופך את האור לנוכחות סמלית. הזרמים האנכיים הזורמים בקומפוזיציה מרמזים על חילופי דברים מתמשכים בין הארצי לאלוהי, היוצרים תחושה של התעלות רוחנית והתעלות. התנועה הקצבית של הציור מושכת את הצופה כלפי מעלה ובו זמנית מזמינה השתקפות פנימה.

עשירה באווירה ובתהודה רוחנית, תפילה משקפת את החקירה המתמשכת של בסטקר לגבי אמונה, קהילה וחוויית קודש. באמצעות צבע אקספרסיבי, טקסטורות שכבות וצורות אנכיות זוהרות, האמן מזמין את הצופים לחוות את התפילה לא רק כאקט פולחני, אלא ככוח חי המאחד יחידים, דורות, והעולם הרוחני שמעבר.