הקומפוזיציה בנויה סביב קיר מונומנטלי של צורות שכבות העולה אנכית דרך הבד. נבנה מגושים זוהרים של גווני אדמה חמים, קרמים, זהב וגוונים עדינים, פני השטח מזכירים את האבנים העתיקות של הכותל, כל אחת נושאת את המשקל של היסטוריה, זיכרון ומסירות. הקיר שולט בקומפוזיציה, ומדגיש את נוכחותו המתמשכת כסמל להמשכיות ואמונה.

בבסיסו מתאספות דמויות בתפילה. צורותיהם מפושטות ומלאות הבעה, ומאפשרות להם לייצג אינספור מתפללים שעמדו מול החומה לאורך מאות שנים. למרות שזהויות אינדיבידואליות נותרות בלתי מוגדרות, הנוכחות הקולקטיבית שלהן משדרת כמיהה משותפת לחיבור, השתקפות ומפגש רוחני.

בסטקר, שעובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, הופך אבן לרוח. שכבות של צבע, מרקם ומחווה מרמזות על תפילות שנבלעות במארג הקיר עצמו, בעוד שמעברי אור מחייה את הקומפוזיציה מבפנים. הכותל הופך ליותר ממבנה ארכיטקטוני; הוא מתגלה כסמל חי של חוסן, זיכרון ויחסים מתמשכים בין העם היהודי למורשתו.

עשירה באווירה ותהודה רוחנית, תפילה בכותל מזמינה את הצופים לחוות את המרחב הקדוש לא רק כנקודת ציון היסטורית, אלא כמקום של הרהור אישי וזיכרון קולקטיבי. באמצעות הפשטה וצורה אקספרסיבית, באסטקר לוכד את הדיאלוג הנצחי בין האנושות, האמונה והקדושה.