צורות מתנשאות עולות משני צידי הקומפוזיציה, ויוצרות רושם של קירות עצומים של מים תלויים בתנועה. הקימורים הסוחפים שלהם ממסגרים מעבר מרכזי זוהר שמושך את העין כלפי מעלה, ומציע גם את השביל דרך הים וגם את ההתגלות שחוו מי שחצו אותו. לקומפוזיציה יש תחושה בולטת של אנכיות, כאילו שמים וארץ התכנסו לזמן קצר בתוך רגע מופלא אחד.

בבסיס הציור מופיע אוסף דמויות מתחת לצורות המונומנטליות שלמעלה. קנה המידה הקטן שלהם מדגיש את גודלו המוחץ של האירוע שהם היו עדים לו. במקום להתמקד בזהויות אינדיבידואליות, באסטקר מציג קהילה מאוחדת המחוברת יחד על ידי חוויה משותפת של גאולה ואמונה. נראה שהדמויות מתמזגות למקהלה קולקטיבית, המזכירה את דברי משה ובני ישראל בזמן שהם שרו את הודיתם לאלוהים.

בסטקר, שעובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, הופך את הנרטיב המקראי לחוויה רגשית ורוחנית. מחוות אנרגטיות, קווים זורמים ומרקמים עשירים בשכבות יוצרים קצב ויזואלי המשקף את הקצב של השיר עצמו. הציור מרגיש חי עם תנועה, מרמז הן על כוחו הגואה של הים והן על הקולות העולים של עם החוגג את חירותו החדשה.

שירת הים, עשירה בסמליות ותהודה רוחנית, משקפת את אחד הנושאים המרכזיים של ההיסטוריה היהודית: המסע משעבוד לגאולה. באמצעות צורה אקספרסיבית, מרחב זוהר ותנועה דרמטית, באסטקר מזמין את הצופים לחוות את פלא הנס התנכי ואת הכוח המתמשך של הכרת תודה, אמונה וזיכרון קולקטיבי.