הקומפוזיציה מונפשת על ידי צורות קשתות חזקות השולטות על הבד, ויוצרות רושם של קירות עצומים של מים התלויים משני צידיו של מעבר קדוש. המחוות הגורפות הללו מעבירות הן את הוד והדר של הנס והן את כוחות הטבע המדהימים המוחזקים באיזון על ידי התערבות אלוהית. תנועת הצבע יוצרת תחושת קצב ומומנטום, ומושכת את הצופה אל הדרמה של הרגע.

במרכז הקומפוזיציה, דמויות צצות מתחת לפתח קורן של אור. הצורות שלהם מתאספות בתוך החלל שנוצר על ידי המים הנפלטים, ונראות מאוחדות בחוויה משותפת של פליאה והכרת תודה. במקום להתמקד בזהויות אינדיבידואליות, באסטקר מדגיש את הקול הקולקטיבי של עם שחזה בגאולה ועכשיו מגיב באמצעות שיר.

בסגנונו האקספרסיוניסטי המופשט הייחודי שלו, באסטקר משתמש בעבודת מכחול סוחפת, טקסטורות שכבות ומחוות אנרגטיות כדי להעביר רגש ולא תיאור מילולי. הקשתות הדרמטיות הממסגרות את הקומפוזיציה מעוררות הן את הנס הפיזי של הים והן את ההתעוררות הרוחנית שבאה בעקבותיו. אור זולג דרך מרכז הציור, מרמז על התגלות, תקווה ונוכחות אלוהית.

עשירה בתנועה ובעוצמה רוחנית, שירת הים מזמינה את הצופים לחוות את העוצמה הרגשית של השיר המקראי. באמצעות צורה אקספרסיבית ואנרגיה זוהרת, באסטקר מציג את חציית הים לא רק כאירוע היסטורי, אלא כסמל מתמשך של אמונה, שחרור והיכולת האנושית להגיב על ניסים בהכרת תודה ובשבח.