החיבור בנוי סביב אוסף סואן של דמויות שנאספו לפני הכותל. מעליהם מתנשא שדה ארכיטקטוני עשיר בשכבות המורכב מצורות שזורות, טקסטורות ומעברים זוהרים המרמזים על האבנים העתיקות של ירושלים. במקום לתאר את החומה בצורה מילולית, באסטקר מציג אותה כנוכחות רוחנית חיה, הנושאת בתוכה מאות שנים של תפילה, זיכרון ומסירות.

בבסיס החיבור מתכנסים מתפללים וחוגגים בקהילה דינמית. צורותיהם מתמזגות וחופפות, תוך שימת דגש על האופי הקולקטיבי של החג. זהויות אינדיבידואליות הופכות משניות לשמחה המשותפת של האירוע כשהקהל מתאחד בחגיגת התורה. תנועת הדמויות מרמזת על הריקוד והשירה המלווים באופן מסורתי את ההקפות, כאשר ספרי תורה נישאים בקהילה בתהלוכת שמחה.

בסטקר, שעובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המיוחד שלו, משתמש בשכבות של צבע, סימני מחוות ומקצבים תוססים כדי להעביר את האנרגיה של החגיגה. פני השטח של הציור נראים חיים עם תנועה, המשקפים את האופי המחזורי של לימוד התורה עצמו - מסע בלתי נגמר שמסתיים רק כדי להתחיל מחדש. החיבור מאזן בין חגיגה ליראה, שמחה עם רוחניות.

שמחת תורה בכותל עשירה בצבע, במרקם ובמשמעות סמלית משקפת את מערכת היחסים המתמשכת בין העם היהודי, התורה וירושלים. באמצעות הפשטה אקספרסיבית ועוצמה רוחנית, באסטקר מזמין את הצופים לחוות את החג לא רק כאירוע, אלא כחגיגה של המשכיות, מסורת ואמונה קהילתית.