הקומפוזיציה נשלטת על ידי צורות אנכיות זוהרות המתנשאות דרך הבד כמו קירות עצומים של מים. הנוכחות הזורמת והשקופה שלהם יוצרת תחושה של יראה ומסתורין, המעוררת את המסדרון המופלא שהופיע בתוך הים. נראה שהגבולות בין מים, אור ושמים מתמוססים, מה שמרמז על רגע שבו חוקי הטבע הרגילים הושעו.

סמוך למרכז הקומפוזיציה, אוסף מרוכז של דמויות יוצא מהשדה האטמוספרי של צבע ואור. קטנים בקנה מידה אך עוצמתיים בנוכחותם, הם נראים מוגנים בתוך המרחב העצום שמסביבם. התנועה הקולקטיבית שלהם משדרת גם אי ודאות וגם אמון, ומשקפת את המסע המקראי משעבוד לחופש.

בסגנונו האקספרסיוניסטי המופשט הייחודי שלו, באסטקר משתמש במחוות, במרקם ובשכבות זוהרות כדי להעביר חוויה רגשית ורוחנית במקום נרטיב מילולי. התנועה האנכית לאורך כל הציור יוצרת תחושה של התעלות והתגלות, בעוד שהניגוד בין חושך לאור מרמז על המעבר מסכנה לגאולה.

הציור חדור תחושה עמוקה של שקט למרות הנושא הדרמטי שלו. במקום להדגיש תנועה ומחזה, באסטקר מתמקד בהפסקה הקדושה בלב הנס - הרגע שבו עם עמד מוקף בחוסר אפשרות והיה עד לדרך שנפתחת לפניו. הים הופך לא רק למחסום פיזי שהתגבר עליו, אלא לסמל של כל מכשול שהשתנה באמצעות אמונה.

עשיר באווירה ובתהודה רוחנית, פיצול הים משקף את הנושאים המתמשכים של גאולה, אמון והשגחה אלוהית. באמצעות הפשטה זוהרת וצורה אקספרסיבית, באסטקר מזמין את הצופים להרהר בנס לא רק כאירוע היסטורי, אלא כסמל נצחי לתקווה ולשינוי.