הקומפוזיציה בנויה על סידור מאוזן בקפידה של צורות גיאומטריות המעוררות את המבנה המוכר של חומות האבן בירושלים. אולם האבנים הללו רחוקות מלהיות סטטיות. שכבות של צבע שקוף, קצוות מרוככים ומעברים אנכיים זורמים יוצרים את הרושם שהאבנים חיות עם זיכרון מצטבר, נושאות בתוכם את סיפורי דורות אינספור.

הפלטה של Basteker ממלאת תפקיד מרכזי באווירה הרגשית של הציור. מעברים חמים של זהב, ענבר, אלמוגים, ורד וארגמן מתערבבים עם לבנים זוהרים ונגיעות עדינות של טורקיז וכחול. צבעים אלה מזכירים את המראה המשתנה ללא הרף של האבן הירושלמית כשהיא מגיבה לאור המשתנה לאורך היום - זוהרת בחום בזריחה ובשקיעה תוך שמירה על זוהר שקט משלה.

לשטח הציור יש תחושה יוצאת דופן של עומק ושקיפות. נראה כי שכבות צצות ונסוגות בו-זמנית, מה שמרמז על הממדים ההיסטוריים והרוחניים הרבים המשובצים בעיר עצמה. טפטופים ומעברים אנכיים של צבע יוצרים תחושה של תנועה, כאילו זיכרונות זורמים דרך האבנים ומתגלים לאלו שמוכנים להקשיב.

הכותרת משקפת נושא ותיק בעבודות ירושלים של בסטקר: האמונה שאבני העיר הן יותר מאלמנטים אדריכליים. במסורת היהודית, ירושלים היא מקום שבו מתלכדים היסטוריה, אמונה וזיכרון. האבנים הופכות לעדות לחגי העלייה לרגל, לתפילות הדורות, לרגעי החורבן וההתחדשות ולקשר המתמשך בין העם היהודי לעיר הקדושה שלו.

בעבודה בשפה מופשטת מאופקת אך בעלת אקספרסיביות עמוקה, בסטקר נמנע מתיאור מילולי לטובת אווירה וסוגסטיה. הציור אינו מספר סיפור ספציפי; במקום זאת, היא מעוררת את התחושה של לעמוד מול אבנים עתיקות ולחוש את אינספור החוויות האנושיות שהם ספגו בשקט לאורך זמן.

עשיר בבהירות, במרקם ובתהודה רוחנית, אבנים שמדברות מדגים את יכולתו של בסטקר להפוך נושא מוכר לשיקוף עמוק על זיכרון ומקום. באמצעות צבע זוהר והפשטה מרובדת, האמן יוצר יצירה המזמינה את הצופים לעצור, להרהר ולשמוע את הקולות האילמים המוטבעים באבני הנצח של ירושלים.