נבנה מסידור מורכב של צורות גיאומטריות חופפות, הקומפוזיציה מעוררת את האדריכלות של ירושלים מבלי לתאר אותה ישירות. שברי קירות, מעברים, חלונות ומשטחי אבן נראים כמו צצים ומתמוססים בתוך שכבות של צבע ומרקם. העיר לא נראית כמקום קבוע אלא כאורגניזם חי שעוצב על ידי היסטוריה, אמונה והתחדשות מתמדת.

הפלטה התוססת של הציור תורמת באופן משמעותי לאופיו הרגשי. מעברים מבריקים של צהוב זהוב מתקשרים עם ארגמן עמוק, אדום עשיר, טורקיז קריר, לבנים זוהרים ואזורים של כחול רך. צבעים אלו יוצרים דיאלוג ויזואלי בין חום וקרירות, אדמה ושמים, קביעות ותנועה. האפקט מזכיר את המראה המשתנה של ירושלים עצמה, שבה אבן עתיקה משקפת מצבי רוח וצבעים שונים לאורך היום.

השימוש האקספרסיבי של Basteker בקו, בשכבות ובשקיפות יוצר תחושה של תנועה על פני השטח. סימנים אנרגטיים נטווים בקומפוזיציה כמו עקבות של קולות, תפילות וזיכרונות שהצטברו במשך מאות שנים. טפטופים, שריטות וקטעי מחוות מרמזים על היסטוריות שלא ניתן לראות במלואן אך נותרו מוטמעות בתוך המרקם הפיזי של העיר.

הכותרת משקפת את אמונת האמן כי אבני ירושלים מעידות על אינספור דורות. הם צפו בעולי רגל עולים לעיר, מתפללים נאספים בתפילה, ברגעים של שמחה וצער, חורבן ובנייה מחדש. בעבודה זו, נראה שהאבנים מדברות לא באמצעות מילים אלא באמצעות צבע, קצב ואווירה, וחושפות את רבדי החוויה הבלתי נראים המגדירים מקומות קדושים.

על אף שהוא מופשט לחלוטין, הציור נותר קשור בקשר עמוק לירושלים. הגיאומטריה המובנית מזכירה את הארכיטקטורה של העיר, בעוד שמשחק הגומלין התוסס של הצבעים מעביר גם את היופי הפיזי וגם את החיוניות הרוחנית שלה. באסטקר הופך אבן לזיכרון וארכיטקטורה לרגש, ומאפשר לצופים לחוות את העיר דרך תחושה ולא תיאור.

עשיר באנרגיה, צבע ותהודה סמלית, Stones that Speak II מדגים את יכולתו של האמן לאחד הפשטה ורוחניות. באמצעות צבע זוהר וקומפוזיציה מרובדת, באסטקר מזמין את הצופים לפגוש את ירושלים לא רק כמקום, אלא כמאגר חי של זיכרון, אמונה וכמיהה אנושית.