תפילות הושענות, הנאמרות במהלך סוכות תוך כדי נשיאת הלולב והאתרוג, מבטאות את תלותה של האנושות בה' למטרות, ברכה וגאולה. הן תפילות של תקווה, המוכרות הן ביופיים והן בשבריריות של החיים. במהלך מגיפת קוביד-19, הנושאים הללו קיבלו עומק חדש כאשר קהילות ברחבי העולם חיפשו דרכים לשמר הן את הבריאות והן את הפרקטיקה הדתית.

כהן זאדה מתעד מפגש אחד כזה. במקום לעמוד בתוך בית כנסת, המתפללים מתאספים בחוץ מתחת לשמים פתוחים, מוקפים בעצים ובאור שמש. התפאורה הטבעית מתאימה במיוחד לסוכות, הפסטיבל החוגג הן את ההגנה האלוהית והן את מערכת היחסים של האנושות עם עולם הטבע.

הדמויות, עטופות בטלית שלהן ומחזיקות את ארבעת המינים, מאוחדות במטרה תוך שמירה מכבדת על מרחק זה מזה. הציור מתעד בשקט רגע ייחודי בהיסטוריה היהודית העדכנית, שבו הותאמו טקסים מוכרים מבלי להקריב את המהות הרוחנית שלהם. אמונה מצאה ביטוי חדש תוך שהיא נשארה נטועה היטב במסורת.

הנוף עצמו תורם למסר היצירה. אור השמש המסנן דרך העצים והמרחב הפתוח הנרחב יוצרים אווירה של שלווה ולא של חרדה. הטבע הופך גם למקלט וגם לעדה, ומזכיר לצופים שמקצבי הבריאה נמשכים גם בתקופות של אי ודאות עולמית.

הושנה בסופו של דבר מדברת על התמדה. היא מכבדת קהילה שהמשיכה להתפלל, לקוות ולהתכנס באחריות למרות אתגרים חסרי תקדים. הציור הופך הן לתיעוד היסטורי והן לאישור נצחי שהחיים היהודיים, המתקיימים על ידי אמונה ומסורת, ממשיכים לפרוח בכל נסיבות.