בשקט השליו לפני שהעיר מתעוררת במלואה, מתאספים המתפללים בכותל כדי לברך את השמש העולה בתפילה. כשהאור הראשון מתפשט על פני ירושלים, להקות ציפורים מסתובבות מעליהן בצורה מסתורית, ויוצרות מה שמרגיש כמו חופה חיה מעל הקהילה. הטיסה החיננית שלהם נתנה השראה לאמן לדמיין אותם נושאים את תפילותיהם של אלה שנאספו גבוה מתמיד לעבר גן עדן.

החיבור משקף את המפגש המדהים הזה בין הארצי לאלוהי. להלן, המתפללים מוצגים כצלליות מפושטות, המדגישות את אחדות הקהילה המתפללת ולא את הזהות האישית. מעליהם, יונים לבנות זוהרות ממריאים ללא מאמץ דרך כחולים זוהרים ואור זהוב חם, והופכות לסמלים חזותיים של תפילות המתעלות אל מעבר לעולם הפיזי.

עבודת המכחול הזורמת ושכבות הצבע השקופות ממיסות את הגבולות בין שמיים, אור ותנועה. במקום לתאר סצנה מילולית, מעיין מעורר את החוויה הרגשית של עמידה בכותל ברגעים קדושים אלה, כאשר נראה שהטבע עצמו משתתף בתפילה. הציפורים הופכות לשליחים של תקווה, שלווה והתעלות רוחנית, בעוד האור העולה מרמז על התחדשות ונוכחות אלוהית.

תפילות דאייה היא חלק מסדרת Ma'ayan's Continuum, אוסף של עבודות בוחן רגעים לאורך המסע הרוחני שלנו. כאן, האמן מזמין אותנו לחוות את השמחה השקטה המתהווה כאשר תפילה, טבע ואור מתכנסים. הציור מזכיר לנו שרגעי האמונה העמוקים ביותר מתעלים לרוב ממילים, ומרימים את הרוח האנושית לעבר משהו אינסופי ונצחי.