במהלך ברכת כהנים מרימים הכהנים את ידיהם מתחת לטליתם ומברכים את העדה בדברים העתיקים הרשומים בתורה: "ה' יברך אותך וישמרך; ה' יאיר פניו עליך, וחנון; ה' ישא אליך פניו ויתן לך שלום" (מספרים ו':24–26). במשך דורות, ברכה קדושה זו נחוותה כרגע של קרבה אלוהית והתעלות רוחנית.

החיבור מעלה את המראה המוכר של ברכת כהנים בכותל המערבי, שם מתאספים אלפים לקבל את ברכת הכוהנים. הצורות הסוחפות של הטלית שולטות בחיבור, והופכות הן לכיסוי פיזי והן לצעיף סמלי בין הארצי לאלוהי. מתחת לקפליו עולים קטעי צבע עדינים שעשויים להיתפס כמתפללים העומדים יחד בתפילה. במקום להגדיר כל דמות, מאיין מאפשר להם להישאר תלויים בין הפשטה לייצוג, ומזמין כל צופה להשלים את הסצנה באמצעות זיכרון וחוויה אישית.

הפלטה החמה של הציור של זהב זוהר, לבנים רכים וגווני אדמה יוצרת אווירה של כבוד ושלווה. נראה כי האור קורן מתוך הקומפוזיציה עצמה, מה שמרמז הן על הנוכחות האלוהית והן על האבן הירושלמית הזהובה של רחבת הכותל. עבודת המכחול האקספרסיבית ממיסה את הגבולות בין צורה, אור ונוכחות אנושית, ומאפשרת לחוות את הברכה לא רק כאירוע שנצפה, אלא כמפגש רוחני עמוק.

עבודה זו מדגימה את השפה האמנותית הייחודית של Ma' במקום לתאר טקס דתי, היא מבקשת לעורר את מהותו הרגשית והרוחנית. באמצעות הפשטה, זיכרון ואווירה, היא הופכת רגע מוכר של תפילה יהודית למדיטציה אוניברסלית על ברכה, הגנה ושלום.

ברכת כהנים בסופו של דבר מזכירה לנו שהחוויות הרוחניות העמוקות ביותר מתעלות לרוב על מילים. נתקלים בהם דרך האור, הזיכרון והמודעות השקטה למשהו גדול מאיתנו - ברכה שממשיכה להדהד הרבה אחרי שהמילים האחרונות נאמרו.