הקומפוזיציה בנויה משכבות עדינות של כחול עמוק וזוהר, עם מעברים בעלי מרקם שנראה כאילו מופיעים ונסוגים בתוך פני השטח. צורות לעולם אינן מוגדרות במלואן, מה שמאפשר לציור לעורר את הזיכרון כמשהו שמורגש ולא כמי שנתפס במלואו.

היצירה בהשראת התחרה האירופית ששמרה על ידי אמו של וייזל לאחר המלחמה, הופכת את ההיסטוריה האישית למדיטציה חזותית על היעדרות, הישרדות והמשכיות. התחרה מעידה גם על שבריריות וגם על חוזק, נושאת עקבות של יופי על פני דורות.

זיכרונות שקטים, מאופקים ואטמוספריים עמוקים, מעודדים התבוננות. באמצעות הפשטה מרובדת וצבע זוהר, וייזל יוצר עבודה שמדברת ברכות אך בעוצמה על זיכרון, אובדן ונוכחות מתמשכת של יופי.

חזרה לראש הדף