בפאנל הימני, אנו רואים מה שנראה כמו שמיים רחבי ידיים, העננים שלו יוצרים צורות דרמטיות ומוארות. במבט בלבד, הקומפוזיציה מציעה את העולם החומרי כפי שאנו חווים אותו - עצום, יפה ומלא תנועה. העין נסחפת באופן טבעי ימינה, בעקבות זרימת העננים והתנועה בתוך הציור, כאילו מביטה ממרחק אל העולם שמתחת.

עם זאת, העולם הזה אינו קיים במנותק. כאשר הפאנל השמאלי נראה יחד עם הימין, מופיע נרטיב שונה. השמיים נפתחים עוד יותר, וציפורים גדולות וחינניות מרחפות בין העננים, נישאות ברוח עדינה. נדמה שתנועתם מכוונת לצורה מלבנית מרוחקת שנראית כאילו יורדת מלמעלה. שלא כמו העננים שמסביב, צורה זו נעה כלפי מטה, מושכת את תשומת ליבו של הצופה ומחדירה לסצנה משמעות רוחנית.

צורה יורדת זו מסמלת את בית המקדש, בית המקדש - מוקד תפילותינו וכמיהתנו העמוקה ביותר. הדיפטיך מזכיר לנו שבעוד שהעולם הגשמי מעורר יראה, מטרתו האמיתית מתגלה כשמסתכלים אותו יחד עם הרוחני. שני הלוחות משלימים זה את זה, ומציעים חזון של יצירה בתנועה לקראת גאולה.

עם הכחולים הזוהרים, העננים הזורמים והציפורים המתנשאות, Bring the House Down (דיפטיך) מבטא הן את פאר העולם והן את תקוותנו המתמשכת ליום שבו השכינה האלוהית תשכון שוב בינינו בירושלים.