מורכב כדיפטיך, הציור נפרש על פני שני לוחות מחוברים זה לזה, ויוצר אופק המשתרע מעבר לגבולות הפיזיים של הבד. עקבות עדינים של צורה צצים ומתמוססים בתוך האטמוספירה דמוית הערפל, מה שמרמז על חופים מרוחקים, מים שקטים או זיכרונות שכמעט ולא מוחזקים בתודעה. הקומפוזיציה מתנגדת לוודאות, מעודדת התבוננות במקום תיאור.

הכותרת מדברת על שלום שנמצא מעבר לנסיבות מיידיות. זה לא היעדר מאבק, אלא מצב עמוק יותר של רוגע שנשאר נוכח מתחת לתנאים המשתנים של החיים. הציור מעורר את התחושה החמקמקה של שיווי משקל פנימי - מקום שבו החרדה מפנה את מקומה לאמון, ובו השתיקה הופכת למקור כוח.

צבע חיוני לעוצמה הרגשית של היצירה. לבנים רכים יוצרים אווירה של פתיחות וטוהר, בעוד שמעברים כסופים משקפים וסופגים אור, משתנים בעדינות לאורך היום. כחול חיוור מציג תחושה של מרווח, מזכיר שמיים רחוקים, מים שלווים ואופק חסר גבולות. יחד, גוונים אלו יוצרים שפה ויזואלית של שקט וחן.

קו האופק העובר במרכז הקומפוזיציה משמש כסף פיזי וסמלי כאחד. הוא מסמן את נקודת המפגש בין כדור הארץ לשמים, הידוע והלא נודע, הרגע הנוכחי והאינסופי. במקום לחלק את הקומפוזיציה, היא מאחדת את מרכיביה למכלול הרמוני אחד.

יש תחושה של נצחיות בתוך הציור. היעדר נקודות ציון ספציפיות מאפשר ליצירה לתפקד כנוף פנימי - שיקוף של חיפוש הנשמה אחר מנוחה ומשמעות. הצופים עלולים למצוא את עצמם נמשכים לזיכרונות, לתפילות או לרגעי התבוננות שקיימים מעבר לשפה.

בשלום מעבר, סאנצ'ז הופך את הפשטות לחוויה עמוקה של נוכחות. העבודה מזכירה לנו ששלום הוא לא תמיד משהו שצריך להגיע אליו; לפעמים זה משהו שכבר קיים, מחכה בשקט מתחת לפני השטח של המודעות שלנו.